יש כלי סופר סופר חשוב  שקוראים לו הצטרפות והובלה . ואני רוצה להתעכב שנייה על ההצטרפות. הרעיון של הצטרפות הרעיון פה זה ביחסים, בתקשורת, ביחסים בין אנשים. והכלי הזה של הצטרפות, הוא כלי שאומר שאנחנו מדברים עם אנשים, אנחנו רוצים דבר ראשון להצטרף אליהם.  להיות איתם. בעולם שלהם. לפני שאנחנו מציעים רעיונות לפני שאנחנו מציעים רעיונות, נותנים איזה עצות, או כל מיני דברים שהם באים מאיתנו. דבר ראשון, להיות בעולם שלהם. כזה, ולהגיד: "וואו, אני רואה שנפלת. וואו, אני רואה שניסית לעשות את הדב

יש לנו בעיה. בעיה גדולה. אנחנו חיים בעידן שבו הפרפקציוניזם הפך למחלה לאומית. כולם מחכים לרגע המושלם, לתנאים האידיאליים, ל"יהיה כשיהיה". ואני כאן כדי להגיד לכם משהו, הרגע המושלם לא מגיע. אף פעם. \ הסיפור שלי: כשכמעט ביטלתי את הסדנה שלי אני רוצה לספר לכם משהו אישי. לפני זמן לא רב החלטתי לעשות סדנה של תיאטרון אימפרוב, דבר שאני פשוט מאוד מאוד אוהב ומאמין בו כ כלי התפתחותי מדהים . ההתחלה הייתה מדהימה - אנשים נרשמו, עוד אנשים הצטרפו, והכל נראה מושלם. ואז? בום. פתאום התחילו הביטולים