אל תחכו לרגע המושלם!

יש לנו בעיה. בעיה גדולה. אנחנו חיים בעידן שבו הפרפקציוניזם הפך למחלה לאומית. כולם מחכים לרגע המושלם, לתנאים האידיאליים, ל"יהיה כשיהיה". ואני כאן כדי להגיד לכם משהו, הרגע המושלם לא מגיע. אף פעם.

\

הסיפור שלי: כשכמעט ביטלתי את הסדנה שלי

אני רוצה לספר לכם משהו אישי. לפני זמן לא רב החלטתי לעשות סדנה של תיאטרון אימפרוב, דבר שאני פשוט מאוד מאוד אוהב ומאמין בו ככלי התפתחותי מדהים.

ההתחלה הייתה מדהימה - אנשים נרשמו, עוד אנשים הצטרפו, והכל נראה מושלם. ואז? בום. פתאום התחילו הביטולים. אחד ביטל, עוד אחד ביטל, ופתאום במקום קבוצה גדולה, נשארנו חמישה אנשים. כולל אני.

השאלה שכולנו מכירים: לבטל או לא לבטל?

זה היה הפעם הראשונה שרציתי להעביר את הסדנה הזו. התלבטתי. זה היה הרגע הקריטי הזה שכולנו מכירים, הרגע שבו אתה שואל את עצמך: "האם זה בכלל שווה? אולי כדאי לחכות לתנאים טובים יותר? אולי ביטול זה הדבר הנכון?"

אבל אז אמרתי לעצמי משהו: Fuck it, אני הולך לעשות את זה.

למה אסור לחכות לרגע המושלם?

1. המומנטום חשוב יותר מהמספרים

אני קיבלתי החלטה שאני לא אחכה לרגע מושלם שיהיו לי 20 אנשים ושתהיה זרימה מלאה. למה? כי צריך להתחיל איפשהו. צריך ליצור מומנטום.

חשבו על זה רגע,אם הייתי מחכה ל"תנאים האידיאליים", כנראה שהייתי מחכה עד היום. ומה הייתי מפסיד? הניסיון, הלמידה, והערך שארבעת האנשים האלה קיבלו.

2. גם ארבעה אנשים זה הישג

אותם ארבעה אנשים שקיבלו ערך מהסדנה - זה לא "רק ארבעה". זה ארבעה אנשים ששינו משהו, למדו משהו, חוו משהו. כולל אני, שצברתי ניסיון שלא היה לי קודם.

זה קצת כמו הסיפור הידוע על הילד שזורק כוכבי ים בחזרה לים. מישהו אומר לו "מה זה משנה? יש פה אלפי כוכבי ים!" והוא עונה: "לזה שזה עתה זרקתי זה משנה."

3. הניסיון שווה זהב

אתם יודעים מה הכי מגניב? הניסיון. פשוט הולכים על זה ולא יודעים לאן זה מתקדם. זה בדיוק מה שעושה את זה מרגש, אותנטי, ואמיתי.

אם הייתי מחכה לתנאים "המושלמים", לא הייתי לומד את הלקחים שלמדתי. לא הייתי מגלה מה עובד ומה לא. לא הייתי בונה את השרירים של הלקיחת סיכונים.

השמחה של הזרימה עם החיים

כן, הייתה אחלה של סדנה, אבל מעבר לזה? הייתי שמח פשוט שעשיתי את הדבר הזה. לא חיכיתי לרגע המושלם וזרמתי עם מה שהחיים הביאו.

זה המפתח עבורי לזרום עם מה שהחיים מביאים. כן, עשיתי מאמץ גדול כדי שזה יקרה. כן, השקעתי. אבל ברגע שהמציאות הייתה שונה מהציפיות, לא נתתי לזה לעצור אותי.

אז מה עושים עכשיו?

זהו את הפרפקציוניזם שלך

הצעד הראשון הוא להכיר בבעיה. אם אתם מוצאים את עצמכם אומרים משפטים כמו:

• "אני אתחיל כשיהיו לי יותר עוקבים"

• "אני אעלה תוכן כשיהיה לי ציוד מקצועי"

• "אני אעשה את זה כשיהיה לי יותר זמן/כסף/ניסיון"

עצרו. אתם לכודים במלכודת הפרפקציוניזם, או בשמה היותר מדוייק אני מפחד!

תתחילו קטן - אבל תתחילו

לא צריך 20 משתתפים. לא צריך אולפן מקצועי. לא צריך תוכנית עסקית של 50 עמודים. צריך להתחיל.

התחילו עם מה שיש לכם עכשיו. גם אם זה לא מושלם. גם אם זה לא כמו שדמיינתם. העיקר להתחיל ליצור מומנטום.

תחגגו כל התקדמות

ארבעה אנשים זה לא "רק ארבעה". זה התחלה. זה מומנטום. זה ערך שנוצר בעולם. חגגו את זה.

המסר שלי אליכם

תפסיקו לחכות לדברים שיהיו מושלמים. זה משהו שאני חוזר עליו הרבה, פשוט כי אני פוגש את זה הרבה בחיים אצלי ואצל אחרים.

החיים לא מחכים לכם להיות מוכנים. הרגע המושלם לא יגיע כי הוא לא קיים.

אני יכול להגיד לכם בביטחון שהדבר הכי טוב שעשיתי היה להתחיל. לא להמתין, לא לדחות, לא לחכות לתנאים המושלמים. פשוט ללכת על זה.

תיאטרון אימפרוב כמטאפורה לחיים

וזה בעצם מה שתיאטרון אימפרוב מלמד אותנו - אין תסריט, אין חזרה גנרלית, פשוט עולים על הבמה ויוצרים. זה בדיוק איך החיים עובדים. אתם לא יכולים לחזור על הסצנה. אתם לא יכולים לחכות ל"רגע המושלם". אתם צריכים לעלות על הבמה ולעשות.

\

לסיכום

אם לוקחים משהו אחד מהטקסט הזה, תקחו את זה: אל תחכו לרגע המושלם.

התחילו עם מה שיש. עשו זאת לא מושלם. צברו ניסיון. תנו ערך גם לארבעה אנשים. תבנו מומנטום. תזרמו עם מה שהחיים מביאים.

וכשתסתכלו אחורה, תראו שהדבר הכי טוב שעשיתם היה לא לחכות, אלא פשוט לעשות.

עכשיו תפסיקו לקרוא את זה ותתחילו לעשות את הדבר הזה שאתם מדחים כל הזמן. בהצלחה! 🚀

אם בא לכם להעמיק בנושא תקשיבו למדיטציה(ספוטיפיי) שעוסקת בנושא הזה. כמו כן מוזמנים להסתכל באתר על סדנאות או מפגשים אישיים, מקווה שדרכינו יפגשו בצורה כזו או אחרת.

תגיות

#אל_תחכה_לרגע_המושלם #פרפקציוניזם #התפתחות_אישית #תיאטרון_אימפרוב #להתחיל_עכשיו #מומנטום #כלי_התפתחותי #לעשות_ולא_לחכות #זרימה_עם_החיים #מוטיבציה #השראה #אותנטיות #צמיחה_אישית #לצאת_מאזור_הנוחות #לקחת_סיכונים