יש פה עניין של לדעת להפריד בין האדם לבין ההתנהגות שלו . זה משהו שמאוד עוזר להוריד כעסים, שנאה, הפרדה . ולעשות משהו אחר לגמרי. יש את האדם ויש את ההתנהגות הנה העיקרון הבסיסי: אוקיי, יש את בן האדם, את המהות שלו, ויש את ההתנהגות שלו. והדברים שהוא מבצע. זה לא אותו דבר. האדם הוא לא ההתנהגות שלו. קראו את זה שוב כי זה חשוב. אני יכול לראות את ההתנהגות כלא טובה ואני יכול ממש, אולי, לראות את ההתנהגות הזאת כלא מטיבה, לא טובה.  משהו שאני ממש לא תומך בו, כזה. זה לגיטימי. זה בסדר גמור. יש ה

יש נושא סופר סופר חשוב בעיניי  ואני רוצה לדבר עליו. העניין של לחשוב על עתיד חיובי שיהיה לנו. איזה משהו לחכות לו אוקיי, בואו נדבר על זה. איזה משהו שאנחנו יכולים לקוות אליו. לצפות לו. וזה חשוב. זה ממש חשוב שיהיה לנו תמיד איזה משהו שאנחנו שואפים אליו.  משהו שאנחנו חושבים עליו והוא נותן לנו תקווה בלב. אוקיי? זה יכול להיות כל דבר הנה החלק היפה. כל אחד יכול להיות משהו אחר. מישהו אחד זה יכול להיות "וואי, הבית הזה שיהיה לי". מישהו אחר זה "הקשר הזה שיהיה לי". עוד מישהו זה "החברים שיהי

אומרים שאחד הדברים הכי הכי קשים באמת לאנשים לפתח זה את העניין של לפרגן לאנשים אחרים. בואו נדבר על זה כי זה ממש מעניין. הפרדוקס של החמלה מול הפירגון הנה משהו מוזר. לפעמים הרבה יותר קל לנו להיות אוקיי בחמלה למישהו שקשה לו.  לדעת להצטרף אליו. טוב, גם לא תמיד, זה גם לא כזה קל. אבל עדיין. אבל לראות מישהו שמצליח? שהולך לו משהו טוב? ובאמת לשמוח בשמחתו? זה אחד האתגרים הקשים לאנשים. באמת. זו אחת האיכויות שהכי קשה לפתח שימו לב לזה. זה נחשב לאחד האיכויות שהכי קשה לפתח. לא אני אומר את זה

בא לי לדבר על משהו שאני חושב שהוא אחד הדברים הכי חשובים בחיים. טוטאליות, פשוט טוטאליות. מה זה טוטאליות? טוטאליות זה כמו מחוייבות, נכון? אבל זה מחוייבות עם הרבה יותר עוצמה.  הרבה יותר אנרגיה. וזה הכי כיף בעולם. תחשבו על זה. מתי בפעם האחרונה הייתם באמת אול אין במשהו? לא סתם מעורבים. לא סתם עושים. אלא אול אין . כל כולכם בפנים. זה התחושה שאני מדבר עליה. היי, אני בדבר הזה אול אין כשאנחנו במה שאומרים "היי, אני בדבר הזה אול אין" , משהו משתנה. זה לא "אני בדבר הזה". זה לא "אני מעורב ב

יש לי משהו להגיד לכם. משהו שאולי ישמע קצת קיצוני, אבל זו האמת: מה שלא פשוט פשוט לא יהיה. קראו את זה שוב. לאט. אנחנו עושים הכל מסובך בואו נדבר על מה שאנחנו עושים. כל הזמן. אנחנו עושים דברים מסובכים.  אנחנו מנסים לעשות נוסחאות. דפים. להבין את הדברים לעומק. חופרים לעצמנו את המוח. מכינים איזה תוכנית מטורפת. ובסוף? אנחנו כנראה לא נעשה אותה. למה? כי היא מסובכת מדי. כי היא דורשת יותר מדי. כי היא לא ריאלית. הדוגמה שכולנו מכירים תארו לעצמכם שאתם רוצים להתחיל להתאמן. אז מה אתם עושים? א

יש משהו שמעסיק אותי בשבוע האחרון. או בימים האחרונים. משהו שאני חושב שמעסיק הרבה מאיתנו, אבל רוב הזמן אנחנו לא עוצרים לשאול את השאלה הזאת. מה אנחנו באמת עושים עם הזמן שלנו? ההבדל שאף אחד לא מדבר עליו בואו נדבר על משהו כואב. על ההבדל בין להיות עסוק לבין להיות פרודוקטיבי . רגע, אתם בטח אומרים לעצמכם: "מה הוא מדבר? אני עסוק כל הזמן, אני עושה המון דברים!" כן, אני יודע. גם אני. אני רואה את עצמי. אני מאוד עסוק.  יש לי לוז. הכל מסודר. אני יודע מה אני עושה כל הזמן. פה ושם אני צ'קינג ל

מה שאני הולך להגיד כנראה יעצבן חלק מכם. אבל אין מה לעשות, זו האמת. החיים הם תהליך. הכל, אבל הכל, זה תהליך תחשבו על זה לרגע. באמת. תינוק נולד? תהליך. אדם מתבגר? תהליך. אנחנו רוצים ללמוד לנגן בגיטרה? תהליך. רוצים ללמוד כל דבר? תהליך. אני רוצה ללמוד להיות תותח בפיזיקה? גם זה תהליך. זה לא בן רגע שאנחנו מקבלים את זה. והנה האמת הקשה שקשה להכיל: אנחנו מקבלים את זה. אנחנו יודעים את זה. אבל עמוק בפנים, אנחנו כל הזמן מנסים להילחם בזה. חוסר הסבלנות שלנו אני יודע. אני יודע שהרבה פעמים יכ

יש רעיון מעולמות הקבלה שממש שובר לי את הראש בכל פעם מחדש. רעיון פשוט, עמוק, ומעשי בטירוף. ואם תבינו אותו אז באמת תבינו שזה יכול לשנות את כל הדרך שבה אתם חיים את החיים שלכם. אז בואו נדבר על השתוות לאור . מה זה האור הזה שכולם מדברים עליו? תארו לעצמכם שיש אור , אפשר לקרוא לזה אור אלוהי, אפשר לקרוא לזה אנרגיה אוניברסלית, כל מה שמתחבר אליכם. האור הזה רוצה להיכנס אלינו . כל הזמן. זה לא משהו שאנחנו צריכים להילחם עליו. זה לא משהו שאנחנו צריכים לרדוף אחריו. הוא פשוט שם, ממתין, רוצה לה

יש לנו בעיה. בעיה גדולה. אנחנו חיים בעידן שבו הפרפקציוניזם הפך למחלה לאומית. כולם מחכים לרגע המושלם, לתנאים האידיאליים, ל"יהיה כשיהיה". ואני כאן כדי להגיד לכם משהו, הרגע המושלם לא מגיע. אף פעם. \ הסיפור שלי: כשכמעט ביטלתי את הסדנה שלי אני רוצה לספר לכם משהו אישי. לפני זמן לא רב החלטתי לעשות סדנה של תיאטרון אימפרוב, דבר שאני פשוט מאוד מאוד אוהב ומאמין בו כ כלי התפתחותי מדהים . ההתחלה הייתה מדהימה - אנשים נרשמו, עוד אנשים הצטרפו, והכל נראה מושלם. ואז? בום. פתאום התחילו הביטולים

כולנו נופלים וזה בסדר גמור אני מזכיר את זה קודם כל לעצמי: כולנו נופלים, כולנו נכשלים, כולנו חווים רגעים שבהם לא הגענו לתוצאה שקיווינו...

שפת הקשיים אצל ילדים, מה באמת קורה שם? הרבה הורים מכירים את זה. הילד מתעקש, בוכה, מתנהג "לא יפה", עושה דווקא או מוציא אותך מהכלים.במבט ראשון זה נראה כמו סתם קושי או התנהגות לא נעימה, אבל אם נביט מתחת לפני השטח נגלה משהו אחר. יש שם צורך שלא קיבל מענה. ילדים עדיין לא יודעים להגיד לנו במילים מה הם צריכים. במקום זה הם מבטאים את עצמם דרך התנהגות, לפעמים בדרכים שממש מקשות עלינו כהורים. אבל כשאנחנו מבינים שכל קושי הוא בעצם שפת הקשיים , הכל משתנה. זו השפה שבה הילד אומר לנו: אני זקוק

שלום לכם, חברים יקרים! היום אני רוצה לדבר איתכם על קונספט שמשנה חיים, קונספט שאני קורא לו "יריב ראוי". תחשבו על זה רגע: כמה פעמים בחיים...

איך מדיטציה 'גרועה' לימדה אותי שיעור לחיים לפני כמה ימים, ממש לא מזמן, ישבתי למדיטציה. ובאמת, הייתי מפוזר לגמרי . הראש רץ לי מהמחשבה הזאת...

חשיבות המומנטום בחיים שלי יש נושא שאני מרגיש אותו חזק, זה מבחינתי חוק טבע, אמת. קוראים לו מומנטום. כן, מילה פשוטה שמספרת סיפור שלם על...

אני מחויב. לא רק כשבא לי יש משהו מדהים בכוח של מחויבות. לא מהכיוון הכבד שלה, לא המקום הזה של "אני חייב" או "אין לי ברירה", אלא מהצד הזה שנשען על בחירה חופשית עמוקה. על זה שאני אומר לעצמי: "אני עושה את זה, לא משנה מה"   ושם בעצם מתחילה הרפתקה מרתקת. אני רוצה לשתף אותך בכמה דוגמאות קטנות מהחיים שלי, שמזכירות לי שוב ושוב כמה מחויבות אפילו פשוטה יכולה לגרום להתפתחות אישית, לגדילה, למציחה ולהישגים בתחומי החיים השונים. מדיטציה: אני נשאר לשבת נניח שאני מתיישב למדיטציה לחצי שעה. וא

ללכת עם הרגשות שלנו – גם עם אלה שפחות נעים לפגוש יש לנו קול פנימי שאומר לא פעם:"אל תרגיש את זה""אל תראה את זה""עזוב אותך, זה לא אתה" אבל...

כל רגע הוא התחלה חדשה וזה לא רק משפט יפה יש תקופות שבהן אני שוכח את זה. ופתאום משהו מזכיר ליטקסט שאני קורא, פודקאסט, קורס, מבט של מישהו, כל רגע הוא התחלה חדשה. וזה לא רק סיסמה. זה תזכורת עמוקה. זה כמו דלת קטנה שנפתחת שוב ושוב, גם כשנראה שכבר סגרנו על עצמנו הכל. איך זה בא לידי ביטוי בחיים? לא מזמן החלטתי שאני רוצה לחיות בצורה יותר חברתית.פחות להיות סגור עם עצמי, יותר להיות בחיבורים, באינטראקציות, ביצירת קשר.וזה הלך טוב בהתחלה באמת התקרבתי יותר לאנשים, פתחתי שיחות, יזמתי.אבל

יש עיקרון אחד שאני חוזר אליו שוב ושוב.פשוט, ברור, אבל חזק ברמות.קוראים לו: לא לפספס פעמיים. זה לא משפט השראה יפה, זה חוק שאני חי לפיו.הוא אחד הדברים הכי חשובים שעוזרים לי לשמור על הרגלים טובים לאורך זמן. והאמת? הוא הרבה יותר עדין ממה שהוא נשמע.הוא לא בא מהמקום של משמעת קשוחה, אלא מידיעה של חוקי החיים. למה לפספס פעם אחת זה בסדר אבל פעמיים זה מסוכן? נגיד שיש לי רוטינת בוקר.כל בוקר אני מתעורר, עושה מדיטציה, מתיחות, נשימות וזה מייצב אותי, נותן לי קרקע. אבל יום אחד קורה משהו: יש ל

לאחרונה אני שם לב לתופעה קטנה, יומיומית, אבל כל כך משמעותית, קוראים לה פרגון.ואני לא מדבר על "לפרגן כי צריך", אלא על פרגון אמיתי, שמגיע...

יש נושא שבא לי לדבר עליו היום, לא משהו תאורטי או מופשט, אלא משהו שאני ממש חי אותו בימים האחרונים. התמודדות עם כישלון בתהליך התפתחות אישית...