מה שאני רוצה לדבר עכשיו, זה על כעס. אני מוצא את עצמי לפעמים, אין לי נטייה חזקה לזה, אבל אני מוצא את עצמי לפעמים כועס. כועס אם מישהו עכשיו עשה משהו שאני רואה כלא נכון. או עבר את הגבולות שלי. או שאני מרגיש שלא כיבדו אותי. אני כועס. השאלה שאני שואל את עצמי ואני שואל את עצמי שאני כועס: למה? למה אני כועס? מה גרם לי בתוכי לבחור בכעס? משהו בי בחר. משהו בלתי מודע. זו תוכנה שקיימת בתוכי.  הרגל מסוים. pattern מסוים. דפוס התנהגות. אמר: זה קרה, אני הולך לכעוס כדי לטפל בזה. אני יודע את זה

יש כלי סופר סופר חשוב  שקוראים לו הצטרפות והובלה . ואני רוצה להתעכב שנייה על ההצטרפות. הרעיון של הצטרפות הרעיון פה זה ביחסים, בתקשורת, ביחסים בין אנשים. והכלי הזה של הצטרפות, הוא כלי שאומר שאנחנו מדברים עם אנשים, אנחנו רוצים דבר ראשון להצטרף אליהם.  להיות איתם. בעולם שלהם. לפני שאנחנו מציעים רעיונות לפני שאנחנו מציעים רעיונות, נותנים איזה עצות, או כל מיני דברים שהם באים מאיתנו. דבר ראשון, להיות בעולם שלהם. כזה, ולהגיד: "וואו, אני רואה שנפלת. וואו, אני רואה שניסית לעשות את הדב