ללכת עם הרגשות שלנו – איך הסכמה לרצות, לקנא או לפחד יכולה דווקא לפתוח את הלב

ללכת עם הרגשות שלנו – גם עם אלה שפחות נעים לפגוש

יש לנו קול פנימי שאומר לא פעם:"אל תרגיש את זה""אל תראה את זה""עזוב אותך, זה לא אתה"

אבל מה אם לפעמים, דווקא ההסכמה ללכת עם הרגש, אפילו אם הוא לא מושלם, אפילו אם הוא "ילדותי" או "ריצוי", היא מה שפותח את הלב? מה אם דווקא כשאנחנו לא נלחמים בעצמנו – קורים קסמים?

דוגמה אישית: סדנת הריקוד

אתמול הייתי באירוע של סדנת ריקוד קטנה.מוזיקה, אנשים זרים, אווירה פתוחה.ובתוך כל זה… פתאום שמעתי קול קטן בתוכי.

מין קול כזה שמרגיש כמו ילד קטן,ילד שרוצה להתחבר, רוצה שיאהבו אותו,אבל גם מרגיש קצת לבד.ומשם, באותו רגע, היה בי גם קצת ריצוי –רצון להתחבר לאנשים, אבל ממקום קצת לחוץ, קצת מתאמץ.

וכאן יש בחירה.בחירה שאני פוגש המון פעמים בחיים.

שתי הדרכים להתמודד עם רגשות לא נוחים

באותו רגע, כמו תמיד, הופיעו בי שני קולות:

1. הקול שרוצה שינוי –שאומר:"עזוב אותך, אל תנסה להתחבר ככה""אתה לא צריך לרצות אף אחד""אל תבוא מהמקום הזה, זה לא אתה"

2. הקול המצטרף לחוויה –שאומר משהו אחר לגמרי:"אה, אתה מרגיש צורך כזה?""אתה מרגיש רצון לרצות, לחפש חיבור אפילו אם זה קצת נואש?""בוא… אני איתך. אני לא שופט אותך. בוא נלך ביחד עם זה."

3. 
   

לבחור ללכת עם הרגש – ביד ביד

ובאותו רגע בחרתי לא להילחם ברגש.בחרתי ללכת איתו.אמרתי לעצמי:"אתה מרגיש רצון לרצות? בסדר.בוא נלך על זה.בוא נעשה את זה לא ממקום של חולשה, אלא ממקום של חיבוק."

והיה בזה משהו קסום.כי ברגע שאמרתי "כן" לרגש הזה הוא לא שלט בי, הוא לא השתלט.הוא הפך להיות חלק ממני שאני מוכן לאהוב.

ופתאום… קרה משהו מעניין:האנשים התחילו להיפתח, ואני הרגשתי קליל.דווקא כי הסכמתי להיות עם החלק הזה, ולא דחיתי אותו.

למה זה עובד ככה?

כי כשאנחנו נלחמים ברגש הוא מתכווץ, אבל לא נעלם.הוא נשאר בפנים, מחכה לרגע אחר לצאת.אבל כשאנחנו הולכים איתו אנחנו בעצם נותנים לו מקום.וברגע שהוא מרגיש שרואים אותו הוא נרגע.

וזה לא אומר שאנחנו צריכים לתת לרגשות "להוביל אותנו לכל מקום".זה אומר שאנחנו נותנים להם יד ביד.אנחנו אומרים להם:"אני איתך. אתה לא לבד.גם אם אתה בא ממקום ילדותי, גם אם אתה לא הכי חזק אתה חלק ממני, ואני לא משאיר אותך מאחור."

זה לא רק על ריצוי – זה על כל רגש

הדוגמה שלי הייתה על ריצוי, אבל זה נכון לגבי המון רגשות:קנאה, כעס, עצב, אפילו פחד.

ברגע שאנחנו מסכימים ללכת איתם קצת, ולא לדחות אותם, משהו משתנה. אנחנו מרגישים שלמים יותר.כי אין בתוכנו חלקים שדחויים.אין בתוכנו חלקים שלא מגיע להם להיות.

איך לעשות את זה בפועל?

1. שים לב לרגש –תן לו שם. "אני מרגיש עכשיו ריצוי", "אני מרגיש לבד", "אני מרגיש פחד".

2. דבר אליו כמו לילד אהוב –תגיד לו: "אני כאן איתך, בוא נלך ביחד".לא בציניות. באמת.

3. לך איתו יד ביד, אבל תישאר נוכח –אם אתה מרגיש צורך לרצות תרצה. אבל מתוך בחירה.אם אתה מרגיש פחד תלך איתו, תזכור שאתה גם הבוגר שמחזיק את היד.

4. שים לב איך זה מרגיש בגוף –ברוב הפעמים, כשתסכים ללכת עם הרגש – הוא ירגע.הוא לא ייעלם, אבל הוא יהפוך להיות רך יותר.

5. 
   

קסמים קורים כשאנחנו מסכימים להיות אנושיים

היופי בדרך הזו הוא לא רק ברגעים הקטנים שבהם אנשים מתחברים אלינו, כמו שקרה לי בסדנת הריקוד.היופי האמיתי הוא בזה שאנחנו מתחברים לעצמנו.שאנחנו מפסיקים להילחם בכל מיני חלקים בנו. ואז, כשאנחנו שלמים עם עצמנו לא חסר לנו דבר.

לסיכום: ללכת עם הרגשות – זה לא חולשה, זה חופש

אנחנו לא צריכים להיות תמיד "חזקים", "בוגרים", "בשליטה".לפעמים החופש האמיתי מגיע כשאנחנו מסכימים להיות עם הילד שבנו,עם החלקים הקטנים, המגושמים, הלא מושלמים(כי אין מושלם) שרק צריכים תמיכה פנימית.

כי כשאנחנו הולכים איתם יד ביד בצורה מיומנת אנחנו לא מאבדים את עצמנו, אנחנו באמת מרגישים שהכל טוב בדיוק כמו שהוא.

רוצה להעמיק?

אם אתה מרגיש לפעמים מוצף ברגשות,ואתה רוצה ללמוד איך להתיידד איתם אני כאן, מוזמנים לשיחת היכרות בחינם 🌱.

ויש גם מדיטציה מעולה לחיבור לילד הפנימי שבנו, לחלקים שחווים קשיים, זו הזדמנות להביא למקומות האלה ביחד, להביא ריפוי:

תגיות: טיפול רגשי, NLP, התפתחות אישית, ריצוי, רגשות, חיבור עצמי, חמלה עצמית, תהליך רגשי, חופש פנימי