יש פה עניין של לדעת להפריד בין האדם לבין ההתנהגות שלו . זה משהו שמאוד עוזר להוריד כעסים, שנאה, הפרדה . ולעשות משהו אחר לגמרי. יש את האדם ויש את ההתנהגות הנה העיקרון הבסיסי: אוקיי, יש את בן האדם, את המהות שלו, ויש את ההתנהגות שלו. והדברים שהוא מבצע. זה לא אותו דבר. האדם הוא לא ההתנהגות שלו. קראו את זה שוב כי זה חשוב. אני יכול לראות את ההתנהגות כלא טובה ואני יכול ממש, אולי, לראות את ההתנהגות הזאת כלא מטיבה, לא טובה.  משהו שאני ממש לא תומך בו, כזה. זה לגיטימי. זה בסדר גמור. יש ה

יש נושא סופר סופר חשוב בעיניי  ואני רוצה לדבר עליו. העניין של לחשוב על עתיד חיובי שיהיה לנו. איזה משהו לחכות לו אוקיי, בואו נדבר על זה. איזה משהו שאנחנו יכולים לקוות אליו. לצפות לו. וזה חשוב. זה ממש חשוב שיהיה לנו תמיד איזה משהו שאנחנו שואפים אליו.  משהו שאנחנו חושבים עליו והוא נותן לנו תקווה בלב. אוקיי? זה יכול להיות כל דבר הנה החלק היפה. כל אחד יכול להיות משהו אחר. מישהו אחד זה יכול להיות "וואי, הבית הזה שיהיה לי". מישהו אחר זה "הקשר הזה שיהיה לי". עוד מישהו זה "החברים שיהי

אומרים שאחד הדברים הכי הכי קשים באמת לאנשים לפתח זה את העניין של לפרגן לאנשים אחרים. בואו נדבר על זה כי זה ממש מעניין. הפרדוקס של החמלה מול הפירגון הנה משהו מוזר. לפעמים הרבה יותר קל לנו להיות אוקיי בחמלה למישהו שקשה לו.  לדעת להצטרף אליו. טוב, גם לא תמיד, זה גם לא כזה קל. אבל עדיין. אבל לראות מישהו שמצליח? שהולך לו משהו טוב? ובאמת לשמוח בשמחתו? זה אחד האתגרים הקשים לאנשים. באמת. זו אחת האיכויות שהכי קשה לפתח שימו לב לזה. זה נחשב לאחד האיכויות שהכי קשה לפתח. לא אני אומר את זה

יש משהו שמעסיק אותי בשבוע האחרון. או בימים האחרונים. משהו שאני חושב שמעסיק הרבה מאיתנו, אבל רוב הזמן אנחנו לא עוצרים לשאול את השאלה הזאת. מה אנחנו באמת עושים עם הזמן שלנו? ההבדל שאף אחד לא מדבר עליו בואו נדבר על משהו כואב. על ההבדל בין להיות עסוק לבין להיות פרודוקטיבי . רגע, אתם בטח אומרים לעצמכם: "מה הוא מדבר? אני עסוק כל הזמן, אני עושה המון דברים!" כן, אני יודע. גם אני. אני רואה את עצמי. אני מאוד עסוק.  יש לי לוז. הכל מסודר. אני יודע מה אני עושה כל הזמן. פה ושם אני צ'קינג ל

מה שאני הולך להגיד כנראה יעצבן חלק מכם. אבל אין מה לעשות, זו האמת. החיים הם תהליך. הכל, אבל הכל, זה תהליך תחשבו על זה לרגע. באמת. תינוק נולד? תהליך. אדם מתבגר? תהליך. אנחנו רוצים ללמוד לנגן בגיטרה? תהליך. רוצים ללמוד כל דבר? תהליך. אני רוצה ללמוד להיות תותח בפיזיקה? גם זה תהליך. זה לא בן רגע שאנחנו מקבלים את זה. והנה האמת הקשה שקשה להכיל: אנחנו מקבלים את זה. אנחנו יודעים את זה. אבל עמוק בפנים, אנחנו כל הזמן מנסים להילחם בזה. חוסר הסבלנות שלנו אני יודע. אני יודע שהרבה פעמים יכ

יש לנו בעיה. בעיה גדולה. אנחנו חיים בעידן שבו הפרפקציוניזם הפך למחלה לאומית. כולם מחכים לרגע המושלם, לתנאים האידיאליים, ל"יהיה כשיהיה". ואני כאן כדי להגיד לכם משהו, הרגע המושלם לא מגיע. אף פעם. \ הסיפור שלי: כשכמעט ביטלתי את הסדנה שלי אני רוצה לספר לכם משהו אישי. לפני זמן לא רב החלטתי לעשות סדנה של תיאטרון אימפרוב, דבר שאני פשוט מאוד מאוד אוהב ומאמין בו כ כלי התפתחותי מדהים . ההתחלה הייתה מדהימה - אנשים נרשמו, עוד אנשים הצטרפו, והכל נראה מושלם. ואז? בום. פתאום התחילו הביטולים