מה שאני רוצה לדבר עכשיו, זה על כעס. אני מוצא את עצמי לפעמים, אין לי נטייה חזקה לזה, אבל אני מוצא את עצמי לפעמים כועס. כועס אם מישהו עכשיו עשה משהו שאני רואה כלא נכון. או עבר את הגבולות שלי. או שאני מרגיש שלא כיבדו אותי. אני כועס. השאלה שאני שואל את עצמי ואני שואל את עצמי שאני כועס: למה? למה אני כועס? מה גרם לי בתוכי לבחור בכעס? משהו בי בחר. משהו בלתי מודע. זו תוכנה שקיימת בתוכי.  הרגל מסוים. pattern מסוים. דפוס התנהגות. אמר: זה קרה, אני הולך לכעוס כדי לטפל בזה. אני יודע את זה

הדבר האחד. הדבר האחד. אני טוען, בעיני, ככה אני רואה, ש זה יותר בריא שיש לנו משהו אחד  שהוא הדבר המרכזי שעליו אנחנו עובדים. המטאפורה של הסרט זה כמו, אני מדמה את זה מבחינתי כמו בסרט או בהצגת תיאטרון. יש, יש את הכוכב הזה.  תמיד יש את השחקן שהוא השחקן המוביל. ואותו דבר שאנחנו עובדים על דברים בחיים שלנו חשוב שיהיה לנו את הפרויקט האחד הזה.  זה שתשומת הלב, הפוקוס המרכזי, הולך אליו. יכול להיות שהוא יהיה אפילו שחקן אחד.  יהיה רק את הפרויקט האחד. רק זה. לפעמים זה, אם אנחנו רוצים שילובי

יש כלי סופר סופר חשוב  שקוראים לו הצטרפות והובלה . ואני רוצה להתעכב שנייה על ההצטרפות. הרעיון של הצטרפות הרעיון פה זה ביחסים, בתקשורת, ביחסים בין אנשים. והכלי הזה של הצטרפות, הוא כלי שאומר שאנחנו מדברים עם אנשים, אנחנו רוצים דבר ראשון להצטרף אליהם.  להיות איתם. בעולם שלהם. לפני שאנחנו מציעים רעיונות לפני שאנחנו מציעים רעיונות, נותנים איזה עצות, או כל מיני דברים שהם באים מאיתנו. דבר ראשון, להיות בעולם שלהם. כזה, ולהגיד: "וואו, אני רואה שנפלת. וואו, אני רואה שניסית לעשות את הדב

אני רוצה לדבר על העניין הזה שיש לנו, סטייט אוף מיינד, אפשר לקרוא לזה מצב רוח או מצב תודעה, מה שתרצו. יש מתי שאנחנו חיוביים, מתי שאנחנו שליליים. אז להתעלם מהבעיות בחיים? עכשיו, אנשים לפעמים חושבים : "רגע, אם אני אהיה בסטייט אוף מיינד חיובי, אז לא יהיו לי בעיות. אני לא אעבוד עליהם. ואני לא אעשה כלום וכדומה." זה לא נכון. וזה חשוב להבין. מה ההבדל? אז מה שאני רוצה להגיד, שההבדל הוא: דבר ראשון: במקום בעיות, הן יהפכו להיות אתגר הבעיות, דבר ראשון, במקום בעיות, הן יהפכו להיות אתגר. רו

יש לי טיפ קריטי ממש  לשתף איתכם,וזה כל כך פשוט שאתם לא תאמינו. מה אנחנו באמת חוים בחיים? בואו נתחיל מהבסיס. מה שאנחנו חוים בחיים, בסופו של דבר, זה משהו סטייט אוף מיינד.  זה מחשבות, הרגשות שלנו, וכדומה. זה מה שאנחנו חווים. זה מה שקובע איך אנחנו מרגישים. זה החיים שלנו. אז השאלה היא: איך אנחנו משפיעים על זה? הדבר הכי קל והכי קריטי הדבר הכי קל, הכי קריטי שאנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע על זה? זה סרטון קצר  אבל זה הדבר הכי קריטי והכי מהיר שאנחנו יכולים לעשות: שימוש בגוף שלנו. אוקיה

יש פה עניין של לדעת להפריד בין האדם לבין ההתנהגות שלו . זה משהו שמאוד עוזר להוריד כעסים, שנאה, הפרדה . ולעשות משהו אחר לגמרי. יש את האדם ויש את ההתנהגות הנה העיקרון הבסיסי: אוקיי, יש את בן האדם, את המהות שלו, ויש את ההתנהגות שלו. והדברים שהוא מבצע. זה לא אותו דבר. האדם הוא לא ההתנהגות שלו. קראו את זה שוב כי זה חשוב. אני יכול לראות את ההתנהגות כלא טובה ואני יכול ממש, אולי, לראות את ההתנהגות הזאת כלא מטיבה, לא טובה.  משהו שאני ממש לא תומך בו, כזה. זה לגיטימי. זה בסדר גמור. יש ה

יש נושא סופר סופר חשוב בעיניי  ואני רוצה לדבר עליו. העניין של לחשוב על עתיד חיובי שיהיה לנו. איזה משהו לחכות לו אוקיי, בואו נדבר על זה. איזה משהו שאנחנו יכולים לקוות אליו. לצפות לו. וזה חשוב. זה ממש חשוב שיהיה לנו תמיד איזה משהו שאנחנו שואפים אליו.  משהו שאנחנו חושבים עליו והוא נותן לנו תקווה בלב. אוקיי? זה יכול להיות כל דבר הנה החלק היפה. כל אחד יכול להיות משהו אחר. מישהו אחד זה יכול להיות "וואי, הבית הזה שיהיה לי". מישהו אחר זה "הקשר הזה שיהיה לי". עוד מישהו זה "החברים שיהי

אומרים שאחד הדברים הכי הכי קשים באמת לאנשים לפתח זה את העניין של לפרגן לאנשים אחרים. בואו נדבר על זה כי זה ממש מעניין. הפרדוקס של החמלה מול הפירגון הנה משהו מוזר. לפעמים הרבה יותר קל לנו להיות אוקיי בחמלה למישהו שקשה לו.  לדעת להצטרף אליו. טוב, גם לא תמיד, זה גם לא כזה קל. אבל עדיין. אבל לראות מישהו שמצליח? שהולך לו משהו טוב? ובאמת לשמוח בשמחתו? זה אחד האתגרים הקשים לאנשים. באמת. זו אחת האיכויות שהכי קשה לפתח שימו לב לזה. זה נחשב לאחד האיכויות שהכי קשה לפתח. לא אני אומר את זה

בא לי לדבר על משהו שאני חושב שהוא אחד הדברים הכי חשובים בחיים. טוטאליות, פשוט טוטאליות. מה זה טוטאליות? טוטאליות זה כמו מחוייבות, נכון? אבל זה מחוייבות עם הרבה יותר עוצמה.  הרבה יותר אנרגיה. וזה הכי כיף בעולם. תחשבו על זה. מתי בפעם האחרונה הייתם באמת אול אין במשהו? לא סתם מעורבים. לא סתם עושים. אלא אול אין . כל כולכם בפנים. זה התחושה שאני מדבר עליה. היי, אני בדבר הזה אול אין כשאנחנו במה שאומרים "היי, אני בדבר הזה אול אין" , משהו משתנה. זה לא "אני בדבר הזה". זה לא "אני מעורב ב

יש לי משהו להגיד לכם. משהו שאולי ישמע קצת קיצוני, אבל זו האמת: מה שלא פשוט פשוט לא יהיה. קראו את זה שוב. לאט. אנחנו עושים הכל מסובך בואו נדבר על מה שאנחנו עושים. כל הזמן. אנחנו עושים דברים מסובכים.  אנחנו מנסים לעשות נוסחאות. דפים. להבין את הדברים לעומק. חופרים לעצמנו את המוח. מכינים איזה תוכנית מטורפת. ובסוף? אנחנו כנראה לא נעשה אותה. למה? כי היא מסובכת מדי. כי היא דורשת יותר מדי. כי היא לא ריאלית. הדוגמה שכולנו מכירים תארו לעצמכם שאתם רוצים להתחיל להתאמן. אז מה אתם עושים? א

יש משהו שמעסיק אותי בשבוע האחרון. או בימים האחרונים. משהו שאני חושב שמעסיק הרבה מאיתנו, אבל רוב הזמן אנחנו לא עוצרים לשאול את השאלה הזאת. מה אנחנו באמת עושים עם הזמן שלנו? ההבדל שאף אחד לא מדבר עליו בואו נדבר על משהו כואב. על ההבדל בין להיות עסוק לבין להיות פרודוקטיבי . רגע, אתם בטח אומרים לעצמכם: "מה הוא מדבר? אני עסוק כל הזמן, אני עושה המון דברים!" כן, אני יודע. גם אני. אני רואה את עצמי. אני מאוד עסוק.  יש לי לוז. הכל מסודר. אני יודע מה אני עושה כל הזמן. פה ושם אני צ'קינג ל

מה שאני הולך להגיד כנראה יעצבן חלק מכם. אבל אין מה לעשות, זו האמת. החיים הם תהליך. הכל, אבל הכל, זה תהליך תחשבו על זה לרגע. באמת. תינוק נולד? תהליך. אדם מתבגר? תהליך. אנחנו רוצים ללמוד לנגן בגיטרה? תהליך. רוצים ללמוד כל דבר? תהליך. אני רוצה ללמוד להיות תותח בפיזיקה? גם זה תהליך. זה לא בן רגע שאנחנו מקבלים את זה. והנה האמת הקשה שקשה להכיל: אנחנו מקבלים את זה. אנחנו יודעים את זה. אבל עמוק בפנים, אנחנו כל הזמן מנסים להילחם בזה. חוסר הסבלנות שלנו אני יודע. אני יודע שהרבה פעמים יכ

יש רעיון מעולמות הקבלה שממש שובר לי את הראש בכל פעם מחדש. רעיון פשוט, עמוק, ומעשי בטירוף. ואם תבינו אותו אז באמת תבינו שזה יכול לשנות את כל הדרך שבה אתם חיים את החיים שלכם. אז בואו נדבר על השתוות לאור . מה זה האור הזה שכולם מדברים עליו? תארו לעצמכם שיש אור , אפשר לקרוא לזה אור אלוהי, אפשר לקרוא לזה אנרגיה אוניברסלית, כל מה שמתחבר אליכם. האור הזה רוצה להיכנס אלינו . כל הזמן. זה לא משהו שאנחנו צריכים להילחם עליו. זה לא משהו שאנחנו צריכים לרדוף אחריו. הוא פשוט שם, ממתין, רוצה לה

יש לנו בעיה. בעיה גדולה. אנחנו חיים בעידן שבו הפרפקציוניזם הפך למחלה לאומית. כולם מחכים לרגע המושלם, לתנאים האידיאליים, ל"יהיה כשיהיה". ואני כאן כדי להגיד לכם משהו, הרגע המושלם לא מגיע. אף פעם. \ הסיפור שלי: כשכמעט ביטלתי את הסדנה שלי אני רוצה לספר לכם משהו אישי. לפני זמן לא רב החלטתי לעשות סדנה של תיאטרון אימפרוב, דבר שאני פשוט מאוד מאוד אוהב ומאמין בו כ כלי התפתחותי מדהים . ההתחלה הייתה מדהימה - אנשים נרשמו, עוד אנשים הצטרפו, והכל נראה מושלם. ואז? בום. פתאום התחילו הביטולים