הכוח של מחויבות אישית: למה להישאר כשבא לי ללכת?

אני מחויב. לא רק כשבא לי

יש משהו מדהים בכוח של מחויבות. לא מהכיוון הכבד שלה, לא המקום הזה של "אני חייב" או "אין לי ברירה", אלא מהצד הזה שנשען על בחירה חופשית עמוקה. על זה שאני אומר לעצמי: "אני עושה את זה, לא משנה מה"  ושם בעצם מתחילה הרפתקה מרתקת.

אני רוצה לשתף אותך בכמה דוגמאות קטנות מהחיים שלי, שמזכירות לי שוב ושוב כמה מחויבות אפילו פשוטה יכולה לגרום להתפתחות אישית, לגדילה, למציחה ולהישגים בתחומי החיים השונים.

מדיטציה: אני נשאר לשבת

נניח שאני מתיישב למדיטציה לחצי שעה. ואני אומר לעצמי מראש: "אני לא קם. אני נשאר לשבת חצי שעה, לא משנה מה עולה."

מה שקורה אז, זו לא רק מדיטציה. זה ניסוי מרתק. פתאום אני פוגש את כל הקולות בראש שלי . הקול שאומר "נו באמת, זה משעמם", הקול שצועק "כואבת לי הרגל", הקול המתוח, העצבני, החולם, המתפתל.

אם לא הייתי נשאר, אם כל פעם שהקול היה מופיע הייתי קם, הייתי מפספס את הדבר האמיתי.כי בדיוק בשהייה, באי-הוויתור, אני לומד. אני מתחיל לשים לב לדפוסים שלי, לראות איך אני בורח, איך אני מגיב. ושם בתוך הישיבה נולדת אפשרות חדשה. אפשרות להיות עם עצמי אחרת.

מחויבות אישית מחוץ לאירועים הגדולים

אבל זה לא חייב להיות מדיטציה או טיול ארוך. מחויבות מתחילה ביומיום הכי פשוט.

כמו להגיד לעצמי:אני מתרגל נשימות כל בוקר, אני עושה כושר, אני עושה את הרוטינת בוקר שלי לא משנה איפה אני נמצא ולא משנה איך אני מרגיש.

זו בחירה שקטה, כמעט שקופה. אבל היא בונה אותי. כל פעם שאני עומד במחויבות קטנה, אני מרגיש שאני סומך על עצמי קצת יותר. שאני בונה עם עצמי יחסים אמיתיים ושאני מתקדם לעבר המטרות שלי.

המחויבות היא כלפי עצמי

וזו אולי הנקודה הכי חשובה:המחויבות היא לא מול העולם. לא מול המורה, הקבוצה, ההורים או בן/בת הזוג. היא מול עצמי.

וזה מה שעושה אותה כל כך עוצמתית כי רק אני יודע אם עמדתי בה.אין מחיאות כפיים, אין ציון.יש רק רגע קטן שבו אני מסתכל לעצמי בעיניים ויודע: "עשיתי את מה שאמרתי שאעשה."

וזה רגע מחזק. רגע שמצמיח שורשים פנימיים של ביטחון, שאני יכול לסמו על עצמי, שיש לי מילה.

מחויבות זה לא עונש

אני יודע שלפעמים המילה "מחויבות" יכולה לעורר אנטי. נשמעת כמו עונש, כמו לוותר על חופש, כמו משהו ש"צריך" לעשות.

אבל אני מדבר על מחויבות שבחרתי בה מתוך רצון פנימי. לא כי מישהו כפה עליי. אלא כי אני רואה את הערך שבה.

וברגע שזה מגיע ממקום של רצון המחויבות נהיית דווקא חופש.כי אני לא נגרר אחרי החשק של הרגע, אלא בוחר פעולה שמתאימה לי באמת.

כשאני פורש – אני מפספס את הרגע שבו משהו חדש קורה

שמתי לב לעוד דבר מעניין:הרגעים הכי קשים הם בדרך כלל השער לשינוי.

למשל, בישיבה שקטה הרגע שאני הכי רוצה לקום, הוא בדיוק הרגע שבו משהו מתחיל להשתנות.בטיול הרגע שאני הכי רוצה לוותר, הוא הרגע שבו הנפש מתרככת ונפתחת.בשיחה הרגע שבו אני רוצה לסגור את הלב, הוא הרגע שבו נולדת אינטימיות אמיתית.

אם הייתי פורש כל פעם שהרגע הזה מגיע הייתי מפספס.אבל כשאני נשאר, גם אם בקושי, גם אם ברעד, נולדת למידה עמוקה.

מחויבות כדרך חיים

אני לא תמיד מצליח לעמוד במחויבות. לפעמים אני נופל, שוכח, נעלם. וזה בסדר.אבל אז אני מזכיר לעצמי: "כל רגע הוא התחלה חדשה."

ואני שב ובוחר, שוב להיות מחויב. גם אם לא מושלם. גם אם מתעייף לפעמים.

כי מבחינתי, מחויבות היא לא יעד אלא תרגול.תרגול של בחירה. תרגול של אהבה עצמית. תרגול של נוכחות.

לסיכום:

בין אם זו מחויבות לתרגול בבוקר, לשיחת טלפון משמעותית, לרגע שקט עם עצמי, או לפרויקט שאני בונה כל פעם שאני בוחר לא לוותר, אני מגלה משהו על עצמי, ואני מפתח זהות של אדם שיש לו מילה.

והיופי הוא, שזה לא משנה מה אנחנו בוחרים העיקר שנהיה שם, באמת.

בוא נבחר במה שחשוב לנו, ונישאר שם.נישאר גם כשלא נוח, גם כשמשעמם, גם כשלא בא. ושם, בתוך השהייה יקרה הקסם.

רוצה להעמיק?

אם אתה רוצה שינוי בתחום כלשהו בחייך ,ואתה רוצה ליווי שיעזור לך להתחייב ולהגיע למטרות חשובות לך אני כאן, מוזמנים לשיחת היכרות בחינם 🌱.

ואני מצרף מדיטציה שווה שתעזור לכם להעמיק ולהתחבר לאיכות של מחוייבות (גם יש בספוטיפיי)

תגיות: מחויבות, צמיחה אישית, תרגול יומי, מדיטציה, התמדה, התפתחות עצמית, לא לוותר, שינוי הרגלים, NLP, מיינדפולנס