לא לפספס פעמיים: הסוד הקטן לשמירה על הרגלים גדולים

יש עיקרון אחד שאני חוזר אליו שוב ושוב.פשוט, ברור, אבל חזק ברמות.קוראים לו: לא לפספס פעמיים.

זה לא משפט השראה יפה, זה חוק שאני חי לפיו.הוא אחד הדברים הכי חשובים שעוזרים לי לשמור על הרגלים טובים לאורך זמן. והאמת? הוא הרבה יותר עדין ממה שהוא נשמע.הוא לא בא מהמקום של משמעת קשוחה, אלא מידיעה של חוקי החיים.

למה לפספס פעם אחת זה בסדר אבל פעמיים זה מסוכן?

נגיד שיש לי רוטינת בוקר.כל בוקר אני מתעורר, עושה מדיטציה, מתיחות, נשימות וזה מייצב אותי, נותן לי קרקע.

אבל יום אחד קורה משהו: יש לי פגישה מוקדמת, לא ישנתי טוב, או סתם הרגשתי עייף ולא עשיתי את הרוטינה.

בסדר.זה קורה, כולנו אנושיים, לא צריך לעשות מזה סיפור.

אבל מה שכן מסוכן זה אם גם מחר אני לא אעשה את הרוטינה.כי אז… נוצר מומנטום אחר.מומנטום של ויתור. של דחייה. של התנתקות.

וככה, בלי לשים לב, אני מחליק אחורה, נופל לבור.

ההרגל לא נשבר ברגע שהוא נקטע.

הוא נשבר כשאנחנו לא חוזרים אליו.

זו הבחנה חשובה.הכוח האמיתי של הרגלים טובים לא נמדד בזה שלא ניפול לעולם אלא בזה כמה מהר אנחנו חוזרים למסלולכמה מהר אנחנו אומרים לעצמנו "אוקיי, היה יום אחד בלי, עכשיו אני חוזר, לא לפספס פעמיים"

וברגע שאנחנו לא מפספסים פעמיים אנחנו בעצם שומרים על הזהות שלנו.אנחנו שומרים על מי שאנחנו בוחרים להיות.

איך זה נראה במציאות?

דוגמה קלאסית מהחיים: הייתי על תפריט תזונתי מסוים לתקופה אכלתי מאוד נקי, הרגשתי טוב עם עצמיואז היה יום שהייתי עם חברים, התפתיתי, ואכלתי משהו שלא תכננתי

במקום להרגיש אשם, אמרתי לעצמי"אוקיי, נהנית. מותר. זה היה סטייה קטנה מהמסלול"

אבל ידעתי מחר אני חוזר.ולא נותן לזה לקרות שוב ברצף.

כי אם זה היה קורה גם למחרת, אז כבר היה נכנס הסיפור"הנה, שוב אני לא עומד בזה""אני אחזור מתישהו... אולי אחרי הסופ"ש...מחר..."

וככה מתחילים להתרחק מעצמנו בלי לשים לב.

איך אמר מאיר אריאל: "ואבא תמיד אומר

תעזבנו יום יעזבך יומיים

העגלה נוסעת אין עצור.

קפצת ממנה היום

חלפו שנתיים

והנה נשארת מאחור."

לא לפספס פעמיים – זה על עקביות, לא על שלמות

הרבה אנשים חושבים שהצלחה באה מהמקום הזה של "לעשות הכל כמו שצריך".אבל אני מאמין שהמפתח האמיתי זה לא שלמות אלא קונסיסטנטיות.

ולקונסיסטנטיות יש אויב אחד גדול רצף של ויתורים.

כל עוד יש יום אחד שבו לא עשיתי זה עדיין בתוך היציבות אבל פעמיים רצוף זה כבר התחלה של דפוס חדש, של מומנטום חדש שלילי, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים למנוע.

זה לא רק על הרגלים, זה על זהות

כשאני בוחר לחזור אחרי יום אחד אני בעצם מזכיר לעצמי מי אני. שאני אדם שמקשיב לעצמו שאני בוחר לשמור על עצמי שאני עושה טעויות וחוזר, לא מתרגש מזה.

וזו תנועה של חיזוק זהות, לא רק של ביצוע משימות.

כי כל פעם שאני שומר על הרצף גם אם היה בו דילוג של יום אני מחזק בתוכי את הידיעה שאני אדם שמתמיד. וזה יוצר תחושת יציבות פנימית שמגיעה הרבה מעבר לרוטינת הבוקר או האוכל.

איך מיישמים את זה בפועל?

1. להסכים לפספס פעם אחת בלבד לא צריך להיות קשוח עם עצמך אבל יש חוק מוגדר וברור: מותר פעם אחת לפספס, לא פעמיים.

2. תזכיר לעצמך את ההשפעה של רצף שאל את עצמך: "אם אני לא עושה את זה גם מחר לאיזה כיוון אני הולך?"

3. תחזור מהר ככל האפשר אפילו אם זה בצורה חלקית. העיקר להתחיל להחזיר את האנרגיה של ההרגל. אם מרגישים כזה לא בא לי פשוט לעשות את הפעולה הכי פשוטה והכי קלה שאנו יכולים לעשות שתיצור מומנטום חיובי, משהו שהוא קל עד כדי מגוחך עבורינו.

4. תתמקד בזהות, לא רק בביצוע זה שאתה חוזר זה לא רק כדי לעשות V ,זה כדי להגיד לעצמך: "אני אדם שנשאר מחויב למה שחשוב לי"

5. 
   

לסיכום:

לא לפספס פעמיים זה אולי העיקרון הכי חזק שפגשתי לבניית הרגלים.

הוא פשוט והוא שומר עליי בדרך שלי

אני לא מושלם ויהיה דילוגים וזה בסדר ומעולה אך אני רוצה להישאר בהתנהגויות ובפעולות שמטפחות אותי והחוק הזה של Don't cheat twice שומר עליי ועל האני העתידי שלי.

רוצה להעמיק?

אם אתה מרגיש שהגיע הזמן שלך ליצור הרגלים טובים יותר כאלה שמבוססים אני מזמין אותך לתהליך אישי שמחזיק אותך גם כשאתה נופל, תהליך שמחזק את הזהות שלך, ולא רק את הלו"ז שלך

מוזמן לקרוא עוד כאן באתר או לשלוח לי הודעה לשיחת היכרות 🌱

תגיות:

הרגלים, התמדה, התפתחות אישית, NLP, טיפול רגשי, כוח הרצון, עקביות, שינוי תודעתי, מוטיבציה, חיבור עצמי

*תודה לדניאל קרני ממציא שיטת דניאל קרני על העזרה בכתיבת הבלוג